הסיפור של מנחת הארץ

סיפור אמיתי
 מנחת הארץ החלה כטחנת קמח קטנה,
מתוך כוונה לטחון באהבה קמח מחיטה מקומית הגדלה בארץ.

קמח מלא, בריא, טבעי, ללא תוספות, קמח הנטחן באבן ריחיים מן הגרעין בשלמותו.

בחרנו אורגני מתוך הבנה כי חיטה לא אורגנית מכילה רעלים רבים, בהם לא היינו רוצים להזין את ביתנו וילדינו.
 
בחסדי השם גדלנו והתרחבנו אך עדיין אנו מקפידים לשמור על טחינה מסורה ואיכותית של הקמח, ומודים על הזכות שניתנה לנו לעסוק בתבואתה של ארץ ישראל.

מה הסיפור של האנשים מאחורי הקמח?

ראיון. זמן קריאה: 2 דקות


מ', אישה שעושה דיגיטל: הי אסף נוב, האיש שטוחן קמח בטחינת ריחיים, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?

אסף: כן נו, אם את חייבת, פשוט עוד רגע מגיעה משאית עם 24 טון כוסמין אורגני לפריקה בטחנה.. הזמן קצר והמלאכה מרובה.

מ': סבבה, נעשה את זה קצר ולענין. בא לך לספר לנו איך הכל התחיל?

אסף: יאלה, בכבוד. איפשהו ב-2007, כשעוד היינו זוג צעיר 
ענתי חיפשה קמח מלא שנטחן בטחינת ריחיים ולא צריך ניפוי, והיה מאד קשה להשיג. אז החלטתי שאני לומד את הנושא כדי שאוכל לטחון לה. וככה בתכלס זה התחיל. התחלתי לטחון בבית, המצאתי כל מיני מכשירים מצחיקים לניפוי ובעיקר למדתי איך היו עושים את זה פעם, ומה ההגיון מאחורי זה. משם זה הלך והתפשט לעוד משפחות שחיו איתנו בשכנות בתקופה ההיא - בזמנו הייתי טוחן בבית כמה עשרות ק״ג בחודש.
לצורך השוואה, חמש עשרה שנה קדימה לזמן הזה - אנחנו טוחנים בממוצע 30-40 טון בחודש.


מ': אז הכל התחיל בגללל האהבה.

אסף: כן. התחיל והמשיך. מאז הצטרפו 5 ילדים לסיפור, המטחנה עברה לאזור התעשייה של חדרה, אריק עטיה, גיסי, הצטרף אליי לניהול והרחבת העסק ב2011 וב״ה מאז רק צומחים. ענתי היא כמובן עדיין חלק בלתי נפרד מהרוח שמאחורי כל המפעל חיים הזה.

אסף נוב, טוחן קמח. צילום: חיים יוסף

צילום של אסף הטוחן: חיים יוסף

מ': מהמם. אפשר שנדבר על כוסמין?

אסף: בטח. האמת שהיינו הראשונים בארץ שטחנו כוסמין כשזה היה שם איזוטרי ולא ידוע, לשוחרי בריאות בלבד, מהם גם הגיע הביקוש. בשנים האחרונות הכוסמין פרץ לתודעה וחלחל לקהל הרחב ולרשתות השיווק. היום אין מטחנת קמח בישראל שלא טוחנת כוסמין.
אנחנו עדיין בין הבודדים שטוחנים את הגרעין שלם, כמו שהוא, ומשם לאריזה. בלי החסרת חלקים מהזרע והוספת חלקים או חומרים אחרים, בלי שטיקים, טחינה מסורתית כמו אבות אבותינו, כמו טבע הבריאה. כל הטחינה שלנו נעשית ככה, באבני ריחיים. 

 
מ': מה באמת הקטע של הטחינת ריחיים? זה טרנד? זה שטיק? זה באמת? 


אסף: זו דרך חיים. לא המצאנו שומדבר, רק חזרנו למקור. תעשיית הקמח בישראל ובעולם הלכה רחוק רחוק משם. במטחנות הגדולות, הזרע, שבהרבה מקרים מייבאים אותו מכל מיני מקומות בעולם, נכנס למכונה ומפרקים אותו לעשרות(!) חלקים, ואז מרכיבים מחדש כדי להגיע לקמח שעושה א' או ב' או ג'. זה תוצר מעבדה בתכלס, זה מהונדס. אני לא מאמין בזה, זה לא בשבילי, לא בשבילנו. אני טוחן בשביל אלה שרוצים את המקור. את הבאלאדי.

מ': ראית את הסדרה 'הפוליטיקה של האוכל'?

אסף: לא :) אין לי זמן לראות סדרות, אבל שמעתי עליה ממלא אנשים. אני לא צריך לראות כדי לדעת שזו המציאות וכמה שהיא הלכה רחוק… כמו שאמרתי, זה לא בשבילנו. אנחנו מעוניינים במקור, בשביל הבריאות וגם כי זה ישר ופשוט ונכון, לגוף ולאדמה. ד״ר אורי מאיר צ'יזיק המכובד, אגב, הוא כבר עשור הולך איתנו ומאמין מאוד בטחינה המקומית שלנו.

מ': אני אצרף לינק לאתר שלו.
אסף: שו?? סתם, צוחק… אבל באמת, אני לא מבין כלום בעולמות האלה, דיגיטיל שמיגיטל. אני טוחן קמח, כמו אבות אבותיי. פלא פלאים. באמת הגיע הזמן שהטחנה תגיע לאינטרנט.

מ': טוב אז אני לא אספר לך על צוקרברג והמטאוורס, כי אתה לא תאמין לי.
אסף: יותר עדיף באמת.

מ': מה אתה הכי אוהב בלטחון קמח?
אסף: את הכל, האמת. ההתעסקות עם חומרי הגלם, המאסה הזאת, הריח של החיטה הטחונה, אוהב את האנשים שבאים לבקר ואת העובדים שלנו. אני מרגיש שמשפיע טוב על העולם, שזה נכון ככה, מקומי, אקולוגי, באלאדי.

מ': שאלה אחרונה כי אני שומעת את המשאית בחוץ. מה היית רוצה לאחל לקהל הלקוחות שלך?
אסף: בריאות. בעיקר בריאות, אח״כ את כל היתר. תורה, כי זה המים החיים ששמים בעיסת הבצק שנקרא החיים בעולם הזה ובלעדיה אי אפשר.
שנזכה לעשות הרבה מצוות ומעשים טובים.

מ': אמן

x

#{title}

#{text}

#{price}